מיכל רוזנר היא מדריכה במחוז י-ם ומנח"י החינוך החרדי
מראיין: אלעד פיכמן
איך הגעת לתחום האמנות החזותית?
זה התחיל בשחר ילדותי. תמיד אהבתי אמנות. ממש מגיל קטן הייתי אוספת קטלוגים של אמנים. אבא שלי עסק ביבוא ויצוא כך שתמיד היו לנו דברים מעניינים בבית, וכך נחשפתי לאיורים, ציורים והוא היה אוסף לי קטלוגים ואחר-כך התחלתי לחפש איפה אפשר ללמוד ומה זה אומר לגבי.
ובבית-ספר שלמדת בו כתלמידה היה לך אפשרות ביטוי לאהבה הזו לאמנות?
ממש לא. כי בבית ספר שלנו למדו מלאכת יד בצורה הכי מצומצמת שאפשר לתאר. עשו את אותה רקמה מתחילת השנה עד סופה. לא היה אמנותי ולא יצירתי. בשיעורים אחרים הייתי מציירת ומנסה לבטא את עצמי אבל לא משהו שאני מגדירה היום כאמנותי.
את יכולה לשתף בחוויית הוראה שלך?
ניסיון ההוראה הראשון שלי היה בבית- ספר בו היו עולים מחבר העמים וזו היתה חוויה יוצאת דופן ושם הבנתי שאני רוצה ללמד אמנות. התלמידים היו יותר גבוהים ממני אבל כל המורים הגיעו לראות איך אני הקטנה משתלטת על החבר'ה האלה. אלו היו שנים ממש יפות.
מנהלות בתי ספר במפגש תערוכת סיכום בירושלים קיץ תשע"ו
בהסתכלות לאחור, מה היה המפתח שם להצלחה?
היה הרבה מקום ליצירתיות וגם עבדנו באופן מאוד רלבנטי. למשל, כשארע האסון של אולמי ורסאי זה מאוד העסיק אותם. חשבתי על טכניקה בה בעזרת מקלות כל אחד בנה קונסטרוקציה וסיפר איך הוא רואה מבנה נכון. שיעורי האמנות היו מקום שמישהו שמע אותם, מישהו הקשיב להם ונתן להם אפשרות ליצור. קיבלתי חומרים אבל לא היו שם תנאים כל כך טובים, לא היה חדר אמנות, התעקשתי על מחשב כדי שאוכל להראות להם רפרודוקציות והשראות.
אז ביחוד המפתחות היו בחירת נושאים רלוונטיים והחיבור שלך כמורה עם לתלמידים?
כן, זה בעצם המפתח להרבה שיעורי אמנות כי למעשה, שיעור אמנות הוא המקום שתלמידים יכולים לשאול שאלות ולענות תשובות לא בצורה מובנית או שהתשובה ידועה מראש. כיום כאמנית יוצרת ופעילה בתחום אני מבינה ויודעת כמה תהליכים אמנותיים הם חשובים ומסר אישי של אמן הולך תמיד בד בבד עם התפתחות מתמדת.
אז את גם יוצרת פעילה?
אני יוצרת ואמנית מאוד פעילה. תחום הקיימות גם נכנס לד.נ.א שלי ואני עוסקת רבות בדיאלוג שבין אמנות לסביבה ומעורבת בהרבה יזמות.
הרצאת מבוא מיכל רוזנר קיץ 2016
את יכולה לשתף ביזמות בהן את מעורבת?
בראש ובראשונה, היזמה המרכזית היא להכניס לימודי אמנות בצורה ראויה לבתי ספר במגזר החרדי. אני רואה באתגר הגדול הזה שליחות. יחד עם מפמ"ר אמנות חזותית, ד"ר סיגל ברקאי, יצאנו לתהליך שיכתוב של תכנית הלימודים. כלומר, יצירה של תכנית לימודים על פי התכנית הכתובה המקצועית והתאמתה לחינוך החרדי. אח"כ התחיל תהליך של הטמעה. במחוז אני עובדת תחת נאוה כהן שהיא מפקחת רפרנטית לאמנויות. נאוה עצמה היא אמנית עם נשמה. מובילה וממנפת את התחום. יש הרבה צמא והרבה רצון ללמוד. אנחנו כל הזמן מקבלות פניות ממנהלות ומורות וגם מתוך הקהילה. בנוסף, פתחתי עמותה שנועדה לעודד נשים חרדיות שעוסקות באמנות ולקדם נשים יוצרות. החיבור של אמניות לקהילה החרדית הוא מטרה שאני פועלת למענה.
האם יש אתגרים ייחודיים לנשים יוצרות ולמורות לאמנות בקהילה החרדית?
למעשה, גם בתור מורה לאמנות ומדריכה מדריכה מחוזית ראיתי שאין מקומות שאני יכולה להביא את הסטודנטיות והתלמידות לראות אמנות וגם אין לנו בקהילה מוזיאונים או מיזמים מותאמים. אז אני פועלת ליצור את החיבורים האלו בין אמניות, מורות והקהילה. הוצאתי גם כתב עת לאמנות חרדית, הקמתי אתר אינטרנט שנקרא "יוצרים סביבה" ויש שיתוף והרבה יזמות נרקמות ונעשות סביב זה. המון פונים בשאלות, ברצון לדעת על אמנים מסוימים, להקים גלריה, לפנות לאמנים ועוד. זאת קרקע שמפתחת יזמות ויוצרת חיבורים. אמנם אנחנו בהתחלה, פוסעות פסיעות ראשוניות, אבל זהו מהלך פורץ דרך בקהילה כולה. אילו יזמות המרחיבות את הרב-תרבותיות שבינינו ונותנות בסיס עמוק לפסיפס חברתי מכיל.
מיכל רוזנר – רישום תודה
פרטי בבקשה לגבי השליחות של חינוך לאמנות במגזר החרדי?
אני רואה בכך שליחות בגלל איך שאני למדתי ולצערי עדיין ישנם מקומות שלומדים באותו אופן – אין לזה שום תרומה. לרוב פשוט אומרים לילדים בדיוק מה לעשות בלי תשתית של ידע או קידום מטרות חינוכיות, לא קוגניטיבית או נפשית ובעיני זה מאוד קשה. התרומה של שיעורי אמנות יכולה וצריכה להיות בכל המישורים האלה. כלומר לפתח את היצירתיות, את הסקרנות, ההתבוננות וללמד להיות אדם טוב יותר.
.
ומה תמונת המצב כיום?
יצרנו מצב במחוז שלאמנות יש מקום של כבוד. פיתחנו השתלמויות בכל הארץ למורות לאמנות, היה כנס לא מזמן של כל המחוז החרדי והצגנו תערוכה של התלמידים שלנו. תערוכה מאוד מכובדת ומשמעותית בנושא ירושלים – ברמה של התהליכים היצירתיים והחינוכיים וגם בתוצרים האמנותיים. זה סימפטום לתהליך שרק הולך וגדל. אני חולמת שישלבו לימודי אמנויות במגזר החרדי בכל הגילאים ובצורה שבאמת התלמידים ייתרמו ממנה.
לסיום, אם יש ילדה מהמגזר החרדי שבמקרה נתקלת בכתבה הזאת ואין לה אמנות בבית-ספר, כמו שלך לא היתה – מה את רוצה להגיד לה?
אני יכולה להגיד לה שהיא יכולה לבקש מהמורות, מהמנהלת או מרכזת התחום או אפילו מאמא שלה. שפשוט תבקש הדרכה ושאנחנו נגיע ונעשה שינוי בבית-ספר שלה למען התלמידות. גם בתיכונים, אני הייתי מאוד שמחה – יש הרבה מאוד בנות שמגיעות אליי למכללה והן אומרות לי כמה האמנות היתה חסר להן. בקשו את הבגרות באמנות ויפתח לכן עולם חדש שחיפשתן.
קול האמנויות 